סטייס טען , שבכל האמור להיסטוריה של המיסטיקה נופלת המיסטיקה האקסטרוורטית בחשיבותה מזו האינטרוורטית . זאת הן משום שהיא נוכחת פחות אצל מיסטיקנים הן משום שמיסטיקנים ראו בה שלב מכין בלבד לקראת האיחוד המוחלט , שאין בו ריבוי כלל ושהתודעה הופכת בו טהורה , כלומר נטולת כל תוכן . סטייס , כמו בובר המאוחר ( אלהים והנשמה , צח ) וחוקריו , סבר שהמיסטיקה במצבה הטהור ביותר שרויה במצב הרחוק ביותר מן המצב הקיומי הרגיל . על כך ברצוני לומר , שבעיקרו של דבר מה שעומד כאן למבחן הוא שאלת המיסטיות אצל בובר . אם נצרף למודל האקסטרוורטי את השקפתו המוקדמת של בובר שהחשיבה החדשה מתאפיינת בייחוס חשיבות מכרעת לבעייתיות של הריבוי בעולם מבלי לדחקו בצורה מלאכותית , ולכך נצרף את השקפתו שבחסידות יש בשורה מרפאה לשניות החמורה שבין רוח לחומר ושבין רעיון למעשה בחיי בן המערב ( חסידות והאדם המודרני , , ( 16-15 ואת דבריו על מיסטיקה ריאליסטית ואקטיביסטית אצל הבעש"ט ( להלן פרק שביעי , סעיף א , ( ניווכח שלדידו של בובר הפרדיגמה האקסטרוורטית היא החשובה ביותר לחיי הרוח במערב , ולא הפרדיגמה האינטרוורטית הפנימית שבה מתבטל כל ריבוי . גם אם...
אל הספר