התוודעתי להגותו של בובר לראשונה בשנת 1989 בחטיבה האוניברסיטאית של אוניברסיטת חיפה דאז במכללת , "אורנים" עת השתתפתי בשיעורים שעסקו במשנתו של בובר . במבט לאחור נראה לי , שנוסף על התרשמותי העמוקה מן האידיאל הדיאלוגי של בובר , מן ההומניזם היהודי שלו ומתפיסתו המיתית , שלפיה "כל דבר שבעולם [ הוא ] בחינת מבע אלהים , כל התרחשות [ היא ] בחינת התגלותו של המוחלט" ( המיתוס היהודי , , ( 87 עיקר ההשפעה עליי הייתה מצד הבחינה הנשמתית , בחינת " פנים אל פנים" עם מה שיכול לעבור מרוחו של מחבר באמצעות הכתב והמילה . הייתה זו עבורי אז עת של חיפוש דרך בנתיבי היהדות והרוח , והמפגש עם הגותו של בובר ליכד בעבורי את הצד הפרטיקולרי ביהדות עם הצד האוניברסלי שבה , ואת הממד הרוחני שביהדות עם הממד ההגותי שבה , כפי שאלו מתבטאים בהגותו . מפגש מחודש עם הגותו של בובר אירע מספר שנים מאוחר יותר במסגרת לימודיי לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים . העיון בספרות המחקר הענפה על בובר הגיע רק מאוחר יותר , ועמו גם אי נחת אישית מסוימת מאופני הניתוח של הגותו . אי נחת זו התמקדה במיוחד בכל האמור ליסודות הרוחניים והמיסטיים בהגותו . כב...
אל הספר