סוגיה חשובה שצריכה לקבל לגיטימציה ולעבור עיבוד בטיפול , היא הגעגועים לעיסוק בזנות . לכאורה קיימת כאן סתירה מהותית , אולם הבנה של הדינמיקה שמובילה את הנשים לעיסוק הזה מאפשרת גם להבין , שהעיסוק בזנות כולל מרכיבים שמשרתים את הדימוי העצמי של האישה כשווה ובעלת ערך , מספקים תחושה של שליטה ( אמנם כוזבת ) ומאפשרים לה לחיות באופן מנותק בעזרת מנגנונים דיסוציאטיביים וצריכת סמים . עפרה מתארת את הגעגועים לזנות : יש כמיהה לזה כמו לסם . ריגוש כזה . יש בזה אובססיה . יצאה לי המחלה של הזנות , סטוץ קטן מפחיד אותי . כבר ארבעה חודשים בכל מקום שאני בו ... מפחיד . אני מדברת וזה לא נלקח ממני , יושב לי פה , לא אכפת לי לשלם מחיר . השגרה גורמת לכמיהה למקומות האלה , לא יודעת איך לשלוט בזה . שלשום נכנסתי עם הבן זוג שלי למיטה . רציתי לשתף אותו , והקאתי את הנשמה . אמרתי לעצמי , תעשי את זה טוב , אבל נפלתי בהרגשה , אני מרגישה זוועה . גם לעשות סקס כמו בן אדם אני לא מסוגלת לעשות . אולי מהייאוש אני אומרת , נחזור לאן שמכירים ויודעים . עולים לאוטו וזהו ... לא צריך רגשות , לא צריך שיכיר ... אני כבר לא יודעת מאיפה לקחת כוחות...
אל הספר