הדיבור על הזנות מאפשר לנשים לזהות את רמות הדיסוציאציה הגבוהות שהן פיתחו על מנת לשרוד . הנשים מתארות את הניתוקים מהגוף ומהרגשות ואת נזקי הניתוק : חוץ מהגוף לא היה כלום כי לא הכרתי כלום ... עד היום לא אכפת לי לשכב עם מישהו או שייגע בי , זה ריק . ( רחל ) מאז אין לי רגש , לא יודעת מה זה לאהוב , איך נותנים אהבה ... הייתי אומרת שאני לא מרגישה כלום בגוף . מאז שאבא שלי אנס אותי אני לא מרגישה טוב . הייתי יוצאת מהבית ומזדיינת עם מי שיש , והייתי חוזרת ומקבלת מכות . עד היום אני שוכבת עם החבר שלי ולא מרגישה כלום . בעבר שלי כשנאנסתי לקחתי את הגוף שלי וזרקתי אותו בחוץ . ( חזי ) 25 מה דפוק אצלי , כמה "דפקה" צריך כדי לעשות את זה סחית . יש לי פיצול , איך עשיתי את ההפרדה הזו ? ( מירית ) הנשים מתחילות לזהות את המחיר הכבד שהן משלמות על הניתוק , ומתחיל תהליך של פרידה מההגנות הדיסוציאטיביות . הן מבטאות רצון לדעת , לזכור ולהתמודד : אני מרגישה כמו שני בני אדם , קשה לחבר בין שתיהן . אולי אני לא שפויה . כשאני לא רוצה להרגיש , אני מתנתקת . אבל לפעמים אני מרגישה כאילו . 25 נקייה מסמים .
אל הספר