ארגוני הטרור ואמצעי התקשורת חיים בסימביוזה טראגית . מרגרט תאצ'ר ניסחה זאת בהערתה המפורסמת על הסכסוך עם הפלג האלים של H IRA בצפון אירלנד : "פרסום הוא החמצן של . "הטרור ללא זרקורי התקשורת מאבד הטרור את אחת מסיבות קיומו העיקריות : חשיפת מטרה או עוול לעיני הציבור כדי לכפות את הע לאתם לסדר היום הפוליטי . ללא טכנולוגיות תקשורת , בעיקר שידורים אודיו ויזואליים ישירים לקהל המונים , הטרור נותר ללא אחד מאמצעיו החשובים ביותר : האימה , הזוועה , הדרמה והקסם האפל המתלווים לחיזיון של אלימות קיצונית ועקובה מדם . כלי התקשורת חיוניים להצלחתו של הטרור . ניתן אפילו לומר שצורה כלשהי של סיקור תקשורתי היא תנאי בסיסי לקיום הטרור כתופעה פוליטית . האם יחסים סימביוטיים אלה הדדיים ? האם הם מועילים לשני הצדדים , והאם שניהם תלויים זה בזה במידה שווה ? האם התקשורת זקוקה לטרור לא פחות מכפי שהטרוריסטים זקוקים לתקשורת ? מבחינה אחת התשובה היא בבירור "לא . " ! הטלוויזיה , הרדיו והעיתונות פועלים כמוסדות המקיימים קשרים מורכבים עם האירועים השונים של העולם , והתקפות הטרור - על האידיאולוגיות והאסטרטגיות של העומדים מאחוריהן - ...
אל הספר