אחת ההשערות המרכזיות העולות בספר זה היא , כי התאבדות ילדים מעוגנת במצבי חיים מסוימים יותר משהיא קשורה לטיפוס אישיותי או לתכונות יהודיות . מצבי חיים אלה קשורים בעיקר בדינאמיקה ובארועים משפחתיים . לכן תהליך הערכת הסיכון , כמו גם הטיפול , חייבים להתבצע במערך המשפחתי . הערכה אינדיווידואלית לא תספיק , וטיפול המתמקד בילד בלבד יהיה בעל יעילות מוגבלת . בסופו של פרק ט' נעשה ישום ראשוני וסכמאתי של המודל הפנומנולוגי של ארבעת הכוחות לצורך הערכה וטיפול . אומנם מודל זה מצריך עדיין שיכלול ופיתוח מפורט יותר , כדי שיוכל לשמש בסיס להערכה מהימנה ותקפה ; אבל גם במתכונתו הנוכחית יכול המודל לשמש כמדריך מנחה בקביעת הערבה קלינית התרשמותית של מידת הסיכון הנתונה בהתנהגות הרס עצמי של ילד זה או אחר .
אל הספר