נראה , כי הסברו של ריצ'מן 46 ) ו , ( המבוסס על הקשרים הסימביוטיים בין הורים לבין ילדיהם , ממצה יותר את התופעה שאנו עוסקים בה . הוא אומנם ניסח את התיאוריה הזאת בעיקר לגבי מבוגרים ומתבגרים , אך נראה שהיא מתאימה מאוד גם לילדים . זאת בעיקר משום שהשערתו של חוקר זה מבוססת יותר על תהליכים משפחתיים , ולא על מבנים תוך אישיותיים , שלא הגיעו לכלל גיבוש אצל ילדים . הדפוס של יחסי סימביוזה ללא אמפאתיה תואר כבר בפרק הקודם , על כל התוצאות השליליות הנובעות ממנו . עיקרו של הדפוס הוא באחיזתה של המשפחה בבניה , באי הרשאה לתחושת יהודיות וקשר עם העולם החיצוני וביצירת רגשות זעם ותחושת בליאות . אחת התוצאות ההרסניות הוא הקונפליקט המתמיד בין הרצון לתלות מוחלטת לבין התרחקות מכל קשר . מספר תהליכים עלולים להתרחש במשפחה כזו . הקשר בין התאבדות לבין יחסים סימביוטיים נשען על שני מוקדים מנוגדים ' השאיפה לפרוץ את המערך הסימביוטי , והשאיפה להתמזגות מוחלטת בתוך המערכת הסימביוטית . יש כאלה שעבורם ההתאבדות היא הדרך היחידה להיחלץ מקשרי המשפחה הסבוכים . עצם מעשה ההתאבדות הוא ביטוי לרצונו החופשי של הילד או המתבגר מול העוצמה הכו...
אל הספר