הדיון התמקד עד בה רק בחלק מצורות הביטוי של הרס עצמי ובחלק הפחות נפוץ אצל ילדים צעירים ; ההתאבדות וניסיון ההתאבדות . אולם הטווח הוא רחב יותר וצורות ההתנהגות הנפוצות יותר הן מישאלות ההתאבדות , איומי התאבדות , סקרנות פאתולוגית לגבי המוות ומשמעותו , ומישחקים חוזרים הקשורים במוות ובהתאבדות . יש ביטויים עקיפים יותר לאותה התנהגות כמו ציורים , סיפורים ושירים בנושא החידלון . למעשה כל הצורות האלה מהוות מסר ישיר או עקיף בדבר מצבו הנפשי של הילד , ובשלבים הראשונים , יותר משהם מהווים סימנים לסכנת ההתאבדות , הם מרמזים על קשיים בחיים . רק משהמסרים נופלים על אוזניים אטומות וללא מענה מתאים , הם הולכים ומחמירים והופכים בהדרגה לחלק מן התהליך ההתאבדותי . צורת הקומוניקציה תואמת את אישיותו של הילד . נער פעלתני עשוי לבטא מישאלת התאבדות בהתפרצות ובכעס : "הלוואי שאמות , מי צריך את החיים האלה r אצל יואב בן ה 2 ו זה בא בעיקבות מריבה עם ההורים , בליווי הטחת הראש בקיר . המריבה היתה לכאורה על דבר של מה בכך . היא אפילו לא היתה זכורה ליואב ולהוריו ; אך זו לא היתה הפעם הראשונה שהוא השתמש במשפט זה , שיש בו תערובת של מי...
אל הספר