לנוכח מצב האסון שבו נמצא הישוב , לנוכח המבוכה ואבדן העצות של אלה שהתימרו להיות , "מנהיגיו" מצאתי לנחוץ בתור ראש ההנהגה האמתית של הישוב , העתידה , בעזרת השם , למלט אותו מן האסון ולהוליכו לקראת חיי כבוד , חירות וגאולה שלמה , להגיד באזניכם את הדברים האלה : עוד לפני שלוש שנים וחצי , באביב תרצ"ו , לפני המהומות , כשהתחיל האויב הערבי "לנסות את כוחו" ברציחות בודדות של יהודים — של גלותמן , חזן ודאננברג — היינו אנחנו , הארגון הצבאי הלאומי , אלה שלא רצו לכסות על דם יהודים ; ואנשינו הרגו את שני הערבים בכביש כפר קאסם וגאלו את הדם השפוך . וכשפרץ הפוגרום הערבי ביפו , ב 19 באפריל , ונרצחו ביום הראשון בסך הכל חמישה יהודים באלות ובפגיונות , כי הרוצחים טרם הצטיידו ברובים — אפשר היה לדכא את הפוגרום במשך שעד . אחת . פלוגת עונשין יהודית שהיונה נכנסת ליפו ומלמדת לקח את האויב היתד . שמה קץ לכל . "המאורעות" בזה הודה אפילו אורמסבי גור , מיניסטר המושבות לשעבר , לפני ועדת המנדטים , באמרו : "היהודים יכלו לכבוש את יפו גם נגד רצונו של הצבא . "הבריטי אילו כך פקדה הנהלת הסוכנות לעשות , היד . השקט משתרר בארץ ישראל לל...
אל הספר