בשבועיים האחרונים הצלחנו במידה רבה להקים סכר בפני הלך הרוח שהשתרר בישוב נגד קו ההבלגה . המפלגה פעלה בנידון זה פעולה אינטנסיבית , ונראה היה שהצלחנו להשקיט במקצת את הגל שעבר עלינו אחרי פרשת בן יוסף והוא התחיל לשכוך . אולם מאורעות הימים האחרונים שינו שוב את פני המצב במידה רבה . הקהל הרחב אינו נכנס ואינו יכול להכנס לפני ולפנים של הבעיה המדינית , הוא שופט למראה עיניו בלבד . ולמראה עיניו נופלים קרבנות יום יום ונשרפים ילדים — ויד הממשלה אינה מורגשת . ומשתרר רושם שהישוב מופקר להרג . כאשר התקוממנו נגד המגמה לשבור את קו ההבלגה , השתדלנו להסביר קודם כל שני דברים , את ההכרח של קואופרציה עם הממשלה , ושניתאת התוצאות המזיקות של מעשים בלתי אחראיים . בזה היד . כוח ההוכחה העיקרי שלנו , ולא בנימוקים המוסריים גרידא , אולם אם המציאות מכחישה יום יום את ההנחה של קיום קואופרציה בינינו לבין הממשלה , ולהיפך , יש רושם שמישהו בשלטון עצמו יש לו כוונה למעוך ולכפוף את הישוב הזה ולעייף אותו , הרי זה מוכרח להשפיע על הלך רוחו של הציבור . בשבועות האחרונים נפלו כ 45 קרבנות מצד היהודים . את זה רואה הקהל ולפי זה הוא שופט...
אל הספר