ההבלגה . עוררו את השאלה אם ההבלגה היתה מוצדקת או לא . בימים ובשבועות הראשונים היתה ההבלגה כללית . היתה הרגשה בישוב ובעולם היהודי כי זוהי השיטה והטקטיקה הנכונה . בימים הראשונים היתה ההבלגה לא לפי המושג שנתקבל אחר כד . היה ברור לכל שאם נהרג יהודי בגבול , אין לאמר שעלינו להתנפל על ערבי ההולך לתומו בשכונה יהודית וכך להיגרר אחרי הטירור . אבל באותם המקרים שנמצאנו שם , צריך היה לעלות ולפעול באופן ישר . היו כשלונות מצדנו . אבל אין לכסות עליהם במסות של הבלגה . לא גילינו כשרון להלחם נגד הטירור , ולהגן על רכוש . אבל אין לכסות על זה בטענת ההבלגה . הקוים היסודיים של ההבלגה היו אלה . בארץ הזאת אנו נמצאים תוך מציאות ותנאים פוליטיים מסוימים . המנהיגים האחראים קבעו , שאם ניגרר אחרי מעשי הטירור , ניכנס לאותה מלכודת שטמנו לנו . מתנגדינו רצו שהמאורעות יכנסו לשלב של מלחמת אזרחים פראית , שהיתר מפסיקה את המפעל שלנו בארץ . כמו כן היינו מאבדים את כל האהדה שרכשנו אצל ידידינו . אנו מכשיר בידי התנועה הציונית , ואם מנהיגינו האחראים חישבו את מצבנו בארץ והחליטו שהדרך היחידה היא הבלגה , למרות שדרך זו תרפה את ידי חברי...
אל הספר