2 זכות־הגנה וטוהר־הנשק

הישוב העברי גילה בתקופת הדמים הזאת כוחות של שליטה עצמית . שליטה עצמית זו זכתה לתהילות הנציב העליון . הישוב העברי מאס בנקמה , מנע בכל מאמצי כוח שפיכת דם תחת דם . לא מפחד ולא מחוסר כוח הוא נמצא במצב של נתקף . רק הרצון האמיץ להמנע משפיכת דמי נקיים , יהיו מי שיהיו , רק ההכרה העמוקה , כי חובת קודש היא למעט את הסכנה לחיי מי שאינו מסכן חיי אחרים , רק בזכות אלה נמנע כל נסיון נקמה . כוחות נפש עצומים הושקעו בהתאפקות הזאת . אלה שגילו כוחות נפש עצומים כל כך הוכיחו והעידו על עצמם , שראויים הם לאמון . זכות ההגנה צריכה להנתן להם . כל יהודי בארץ כיום —עמדת נתקף היא עמדתו . כל נתקף זכאי להגן על עצמו . זכות יתרה לו לכך מאחר שהראה שבועות אחר שבועות , כי כוחו עמו לשמור על עצמו מפני מעבר ממצב של נתקף למצב של מתקיף ! כי יודע הוא להבחין בכל מצב ובכל מקרה את הגבולות של זכות ההגנה העצמית . לאחר שבועות הדמים האלה אין עוד רשות לממשלה למנוע מן הנהג היהודי ומן היהודי היוצא לדרך את זכותו להיות מזוין ובר יכולת לעמוד על נפשו ; אין עוד רשות למנוע מן האזרח היהודי , באשר הוא שם , את הזכות להגן על ישובו , על שדותיו , על ...  אל הספר