שטה, שטים.
מתוך:
אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ז : קאת - שלשיה
>
ז קאת-שלשיה
>
אות שין
— עצי שיטים שימשו למלאכת המשכן וכליו ( שמי כה'ה' ועוד ; דבי י ' ג . ( בישי מא' יט' נמנתה השיטה בין העצים העתידים להפריח את המדבר . השם שטה — ממצרית שנצ ( ת , ( והשווה ערבית ^ — i מכוון בוודאי לכמה וכמה עצי שיטים ( Acacia ) הגדלים
אל הספר