1. שבע.

- ( א ) בן בכרי , איש ימיני ; וע"ע . 2 שבע . - ( ב ) מראשי בתי האבות לבני גד שישבו בארץ הבשן עד סלכה , מאלו שהתיחשו בימי יותם מל י יהודה ך ובימי ירבעם מלך ישראל ( דה"א ה'יג'יז . ( השם שבע בא בחרסי שומרון' כחותם ממאות זי—וי לפסה"נ לשבע י / חמליהו ובאוסטרקון מערד ממאה זי לפסה"נ . בחותם ממאה וי לפסה"נ בא השם שבעת ( עיי כרך ה' טור ' ( 678 ובכתבי יב — השם שבעה ( או שבעם . ( השמות שבע , שבעה' אפשר שנגזרו מן המספר שבע' שהוא מספר סמלי המביע גם שלמות . אבל נות מעלה גם את האפשרות שאלו הם שמות מקוצרים מן אלישבע ושמות כיוצא בו ; וע"ע אלישבע . נ . אביגד , ארץ ישראל יב ( תשל"ה ; 70—69 , ( י . אהרוני , כתובות ערד , ירושלים תשל"ו , 69 234 ; BENZ , PNPPI , 413 COWLEY , AP , 200 ; NOTH , IPN , 146 ; DIRINGER , Iscrizioni , 23 , 49 , 233- שא '' ב  אל הספר
מוסד ביאליק