לטעמי , הן המדינה והן הרגולטור פועלים נכון בתחום שוק ההון , כאשר הם יוצרים שוויון במיסוי ובתנאים לכל ההשקעות הפיננסיות בארץ ובחו"ל , ובכל טווחי הזמן : הקצר , הבינוני והארוך . לשיטתי , על המדינה לסייע רק לחיסכון לשלב הפנסיוני , ולהשלים את החלת חוק הפנסיה חובה על כלל אזרחי ישראל . הלקח המרכזי של המשבר הפיננסי האחרון הוא , שהרגולטור יצטרך לחייב את כל חברות ההשקעה להציג שקיפות מוחלטת של מכשירי ההשקעה השונים . יקבעו גם קריטריונים ברורים וחדים למושג השקעה "סולידית" והשקעה ש"אינה . "סולידית כיום , סולידיות מוגדרת במונחי אחוז המניות בתיק ההשקעות . ברור עתה שחלק גדול מסוגי איגרות החוב והשקעות בחו"ל מסוכנות הרבה יותר מהשקעה במרבית סוגי המניות , כאשר גם בעניין זה הפערים בין סוגי המניות גדולים באופן בולט . אדגיש שבשלב זה אין אפשרות לקבוע אם אמנם ראוי לסגת מהמלצות ועדת בכר , אולם ברור שאמצעי הבקרה והאכיפה על חברות ההשקעה , יצטרכו לגדול מאוד , כדי להביא לתפקוד תקין שלהם בדיווח , במיחשוב ובניהול כספי הלקוחות .
אל הספר