בעידן הגלובלי , כאשר שמירת היעד של הגירעון התקציבי היא החשובה ביותר מבחינה מקרו כלכלית , יש למערכת המס משקל עיקרי בשמירת היציבות . חוק התקציב קובע את מסגרת ההוצאה ולפיכך קשה לחרוג ממנה . לעומת זאת , זעזועים בהכנסות ממיסים יוצרים משברים פיסיקליים . ראינו זאת פעמיים בעשור האחרון . ב , 1996 / 7 נוצר משבר פיננסי חמור כתוצאה מנפילת ההכנסות ממיסים , וכך היה גם ב 2002 / 3 בתקופת האינתיפדה . במציאות זו נופלת אחריות כבדה על מנהלי מערכת המיסים הן בקביעת תחזיות זהירות למדי , והן בהימנעות ממתן הקלות מס שאין בהירות באשר להיקפן . ב 1983 / 4 נקבע בחוק האינפלציה , פחת של מאה אחוזים על היקף ההשקעות באותה שנה , וכן ניתן קיזוז הפסדים בשוק ההון מרווחים בשוק הריאלי . שני הצעדים היו אולי ראויים מן ההיבט התיאורטי , אך התוצאה הייתה מרה והרסנית : קריסת ההכנסות ממיסים גרמה לזרימה תקציבית וגירעון אדיר , מה שאפשר עלייה במדרגת האינפלציה מ 100 ל 400 אחוזים . יש לציין שכיום החשש מכך קטן יותר , משום שבחוק נקבעת תקרה לגידול הוצאה ( כ 1 . 7 אחוזים , ( וממילא צד ההוצאות "בולם" אפשרות של קריסה פיננסית במשק .
אל הספר