הממצאים האמפיריים מן התקופה שלפני הקמת המדינה , מראים שהחברה היהודית אז הייתה משכילה באופן יחסי ואף הומוגנית , על כן רמת אי השוויון הייתה נמוכה ביותר , והחברה הישראלית נחשבה באותה העת לאחת החברות השוויוניות בעולם המפותח . העלייה הגדולה בשנים 1952-1949 אשר הכפילה את האוכלוסייה , שינתה את המפה הדמוגרפית והחלה תקופה של הרעה מתמדת באי השוויון , שנמשכה עד סוף שנות ה . 60 הרעה זו נבעה בחלקה מגורם אובייקטיבי מרכזי . בכל תקופה שהייתה בה עלייה , התחזק מעמדה הכלכלי של האוכלוסייה הקולטת . הנכסים הפיזיים שלה ( בעיקר הנדל"ן ) התייקרו , היא נהנתה מעדיפות בשפה , בתרבות ובפרוטקציה . אולם חלק גדול מן ההרעה נבע ממודל קליטת העלייה של ממשלת ישראל , שהיה אולי יעיל מבחינת תעסוקה וצמיחה , אולם החמיר והחריף את אי השוויון , משום שהתעלם מן ההון האנושי שהביאו עימם העולים החדשים . ממשלת ישראל רצתה לקלוט את העלייה ולממש במקביל יעדים לאומיים מרכזיים של איכלוס אזורי הספר , התמקדות בחקלאות ובניית תעשייה בסיסית עתירת כוח אדם . המודל האמור גרם לכך שכל עולה חסר נכסים , הופנה לאזורי ספר ונקלט בעיקר בחקלאות או במרכזים תע...
אל הספר