כסטודנט צעיר בסוף שנות ה , 60 הייתי נוהג לנסוע לאוניברסיטה העברית בירושלים בקו 5 בשעה 8 : 30 בבוקר , ובדרך כלל פרופ' יעקב טלמון מן החוג להיסטוריה היה נוסע איתי . הוא גם חזר באותו קו , בשעות הערב המאוחרות . בחוג לכלכלה לימדו אז מרצים מוכרים כמו לבהרי , פטנקין , שישינסקי , יערי , מיכאלי , בן פורת ואחרים ששהו כל היום במסדרונות האוניברסיטה העברית ונחשבו חברי אסכולה כלכלית מפורסמת בעולם בתחומם . בשנים האחרונות לימדתי באוניברסיטה העברית , ורצוני להעיד כי מסדרונות האוניברסיטה אינם נראים כמו מקום עבודתם המרכזי של המרצים . רוב הסגל עוסק בתחומים מגוונים , עסקיים וציבוריים , קצת מלמד ומעט חוקר , ונדמה שאין כבר אסכולה ממשית ובולטת כמו באותם ימים . הפער בין אז להיום אולי קטן קצת יותר משאני מרגיש ( נוסטלגיה , (? אולם ברור שמשבר האוניברסיטאות מתבטא בעיקר בתופעה אותה ציינתי , לפחות בתחומי מדעי הרוח והחברה . לפיכך כל רפורמה תצטרך להתייחס לזאת , ולנסות להביא לכך שחברי הסגל הקבועים באוניברסיטאות יעסקו רק במחקר ובהוראה , ולא ימצאו את עיקר פרנסתם מחוץ לאוניברסיטאות ( דבר זה יחייב כמובן התאמת השכר כלפי מעל...
אל הספר