מגבלת המקורות והגירעון מקטינות באופן משמעותי את היכולת לבצע מדיניות מרחיבה מדי , לכן נמצא שחלק ממדינות צפון אירופה , נסוגו מחלק מסעיפי המדיניות האוניברסלית שהייתה יקרה מדי , בעיקר בתחום קצבאות הילדים , דמי האבטלה וקצבאות הזקנה . עם זאת , מדינות אלה המשיכו להיות נדיבות למדי בתחומי הבריאות והחינוך . במדינות "הסעד" כארה"ב , הן בדרך כלל בעלות תקציב רווחה מצומצם וקמצני . הן נמנעות מעדכון כלפי מעלה של קו העוני כדי למנוע את הגדלת המקורות המופנים למדיניות הרווחה . אולם לחצים פוליטיים ואידיאולוגיים הביאו גם את ארה"ב , להגדיל את מימדי ביטוח הבריאות לקשישים . יש לומר כי גם היום במדיניות הרווחה הפערים גדולים בכל התחומים , בין מדינות הרווחה שבצפון אירופה , לבין מדינות . "הסעד" זאת משום שמשקל ההוצאה הציבורית שם גדול מאוד , יחסית להוצאה הפרטית , וממילא הצליחו מדינות אלה להעלות את מרבית אוכלוסייתן לרמה מקצועית ותרבותית גבוהה יותר , ולפיכך גם ליתר רווחה ושוויון הזדמנויות .
אל הספר