כל מדיניות ממשלתית המשפיעה על חלוקת ההכנסות היא למעשה מדיניות סוציאלית . ממילא כמעט כל צעד שעושה הממשלה משפיע על אי השוויון , העוני והמדדים הנגזרים מהם . מבחינה מתודולוגית עלינו לבחון כל צעד של הממשלה , מבחינת השפעתו על חלוקת ההכנסות , ולא להתמקד רק במה שעל פניו נראה סוציאלי . כך למשל , התחולה הרגרסיבית של מס סיגריות גבוהה בהרבה מהטלת מס על קצבאות זקנה , או אפילו מביטול סבסוד הלחם . מדיניות המקרקעין של הממשלה משפיעה כנראה באופן שלילי על חלוקת ההכנסות יותר מכל צעד אחר , וכך גם מדיניות הממשלה ביחס למתן מענקים למחקר ופיתוח , שהיא רגרסיבית מאוד , גם אם היא משיגה את יעדיה . בניתוח ההיסטורי והנוכחי , אתייחס לכל מימדי המדיניות ותחולתם על אי השוויון . בחלק מן המקרים מבחינה סטטיסטית המבחן הוא מדיד , ולעיתים אנו יודעים את תחולת המדיניות אולם קשה למדוד אותה , כך למשל הורדת שיעור מס חברות היא רגרסיבית , אך קשה להעריך באיזו מידה .
אל הספר