הניתוח ההיסטורי מוכיח הלכה למעשה את חשיבותה של האסטרטגיה בניהול מדיניות כלכלית וחברתית . בכל התקופה שבין 2008-1985 הייתה לאוצר ולבנק ישראל אסטרטגיה ברורה של יציבות פיננסית ופתיחת שווקים , וניתן לומר כי ההישגים הכלכליים שנגזרו מכך היו מרשימים ביותר . ואילו מדינת ישראל הייתה נטולת אסטרטגיה כמעט בכל התחומים האחרים , ולפיכך גם התוצאות הסתברו כעלובות . התשומות שהושקעו בחינוך היו גדולות בהיקפן , אולם היעדים והתפוקות הראויות לא היו ברורים . החינוך היסודי , התיכוני והאקדמי עומד היום בפני שוקת שבורה . מדינת ישראל לא קבעה יעדים או אסטרטגיה חברתית ברורה ביחס לשוק העבודה , והתוצאה עלובה בשיעורי ההשתתפות בשוק זה , במימדי העוני ובאי השוויון החברתי והכלכלי . מדי כמה חודשים או שנים החליפה ישראל אסטרטגיה פוליטית ביטחונית . היא מעולם לא הגדירה מהם יעדיה הביטחוניים , מהם הגבולות שלה במסגרת המגבלות , וכיצד היא רואה את מסכת יחסיה עם שכנותיה . רבין הוביל אסטרטגיה אחת . נתניהו הפך אותה על פיה . שרון הוביל מדיניות אחת ובמו ידיו הפך אותה על פיה , וכן הלאה . כל מי שניסה להגיע להסדרים עם ישראל או לשיתוף פעולה עי...
אל הספר