התיזה הבסיסית של יצחק רבץ הייתה , שבתחילת המאה ה 21 האויבים הקיצוניים והמרוחקים של ישראל , אירן , עירק , לוב ואל קעידה יהוו איום קיומי על ישראל הן בנשק קונבנציונלי והן בנשק לא קונבנציונלי , לכן ראוי לאתר עד אז את הסכסוך על ידי הסכמי שלום עם כל שכנותינו , סוריה ולבנון כיחידה אחת , ירדן והפלשתינים , תוך הידוק הקשר עם מצרים . מגבלת הזמן הייתה ברורה , שתי קדנציות שלו מ 1991 עד שנת , 1999 טווח זמן קצר וברור למדי . ירדן הייתה בשלה להסכם , מרגע שויתרה דה פקטו על זכויותיה בגדה ובירושלים ; לבנון הייתה כפופה למעשה לשלטון סורי , לכן הסכם עם אסר היה פותר סימולטנית את שני הסכסוכים , כך שהמחסום המרכזי לשלום היה סיכויי ההסכם עם הפלשתינים . רבין היה מודע לחלוטין לכך שהסכם עם סוריה ולבנון מחייב נסיגה ישראלית מוחלטת לקווי , 67 ואכן היה מוכן לכך . בשלהי 1995 הוא הפקיד מכתב הסכמה בנידון , בידי הנציג האמריקני כריסטופר וורן . המכשלה הפלשתינית הייתה כמובן גדולה יותר , וגם אופי הסדר הקבע עדיין לא היה ברור , לכן בחר רבין במודל השלבים , המכונה "הסכם . "אוסלו בתקופת כהונתו הקצרה מ 1991 עד , 1995 הצליח רבץ לסי...
אל הספר