אם כי להלכה הייתה מגמה של פתיחת שווקים כלפי תחרות מחו"ל , בפועל לא כך היה . מדינת ישראל חתמה על הסכמים עם השוק של ארה"ב ושאר מדינות אירופה , אולם במקביל גם הגדילה את ההגנות באמצעות מכסים על יבוא מארצות שלישיות , תקינה , הגבלות לא מכסיות והעלאת שיעורי ההגנה , באמצעות מימי קנייה . בסיכומו של דבר , שיעור ההגנה האפקטיבי על היבוא נשאר ללא שינוי , כאשר הסטת הסחר מארצות שלישיות "זולות" ליקרות יותר גדלה , ופגעה בתנאי הסחר של ישראל . ישראל כשלה גם בפתיחת השווקים הפנימיים . הגידול העצום במשקל הוצאות הממשלה בתוצר , הקטין את התחרות הפנימית ויצר מערכת מוטית הוצאה ממשלתית . הפירמות העסקיות מכרו לממשלה ולמשרד הביטחון בקוסט פלוס ( כלומר המחיר חושב על פי סך הכול ההוצאות בתוספת שיעור רווח סביר . ( המושבים והקיבוצים הפכו לתלויים בתקצוב הממשלה , וכמוהם גם קופות הפנסיה , הרשויות המקומיות וקופות החולים . המשק הפך פחות תחרותי וכפוף יותר לפעילות הממשלה . ברור היה שאי יעילות כלכלית גורמת להפסדים שהממשלה תיאלץ לממן באמצעות תקציבה .
אל הספר