להלכה , הסכמי השכר במשק היו שוויוניים , אולם למעשה הוענקו תמריצים רבים על הישגים , חלקם כתוספות ברוטו למנהלים או מצליחנים , וחלקם באמצעות פטורי מיסים רגרסיביים , שנוספו למרכיבי הכנסה גבוהים יחסית במשכורתם של המנהלים . חקיקת המיסוי קבעה שיעורים שוליים גבוהים ביותר , שהגיעו לכדי 80 אחוזים ויותר , חלקם במלוות חובה . אולם ניתנו פטורים על פרמיות , ספרות מקצועית , החזקות רכב , ותוספות שונות ומשונות אחרות . כל אלה נוצרו כדי לתמרץ מנהלים , או לעקיפת הסכמי השכר , וכדי למנוע דרישות רוחב של סקטורים רבים אחרים . הנורמה ששלטה אז בישראל ביחס לעצמאים , אופיינה בדיווח חלקי ובהעלמות מס . זאת כיוון שברור היה לכל , כי אין אפשרות לשלם בפועל שיעורי מס כה דמיוניים , ולפיכך השומות הופעלו בעיקר על בסיס תחשיבים ענפיים . לסיכום : כל השווקים הפנימיים נהנו מליברליזציה חלקית , אשר אפשרה לפחות חלקית , תחרות והתייעלות כלכלית . אולם ריבוי השווקים גרם להרס הנורמות של האוכלוסייה בישראל , שפעלה בחופשיות בשווקים החוקיים והלא חוקיים , ובמקביל גדל מאוד כוחה של הביורוקרטיה הישראלית , אשר היקצתה אישורים , רישיונות , זיכיונות...
אל הספר