לכאורה , שוק המט"ח היה נתון תחת פיקוח מוחלט ומשטר של שער חליפין קבוע ונמוך יחסית לשער המקביל של תחרות חופשית . לצד השער הפורמלי הוקמו שווקים אלטרנטיביים , תחרותיים ויעילים למדי . באמצעות ביטוחי שער והיטלי יבוא הפעילה הממשלה שערים אפקטיביים שונים מן השערים הפורמליים . אך הפעילה גם את שוק הנת"ד ( ניירות ערך תמורת דיבידנדים , ( כדי לאפשר השקעות ריאליות ופיננסיות בעולם . ההיצע בשוק הנת"ד הורכב בעיקרו מכספי הפיצויים מגרמניה , שקיבלו תמורה כלכלית מעל לשער הרשמי . הביקוש נגזר מתיירים ישראליים הנוסעים לחו"ל , משקיעים ריאליים , פיננסיים שקיבלו היתר להשקעות בחו"ל . גם התקבולים מההשקעות הריאליות הומרו בשער הנת"ד . שוק הנת"ד אפשר תחרות חופשית מוגבלת בתחום שער החליפין , כאשר לצידו פעל שוק שחור כמעט לגיטימי , אשר אף ווסת על ידי המדינה , כדי למנוע המרות גדולות מדי על ידי התיירים . ריבוי השווקים אפשר יתר ליברליזציה ויעילות בשוק המט"ח . אולם ברור היה שלביורוקרטיה היה כוח רב בהקצאת רישיונות לפעילות בשוק האפור . ההיטלים וביטוחי השער ניתנו בדרכים שונות , וקירבו את השער האפקטיבי לריאלי , אך במקביל יצרו גם ...
אל הספר