בצדק מעמיד משרד האוצר את שאלת היציבות הפיננסית והתקציבית בראש מעייניו , אולם במציאות זו הוא מוותר לעיתים על יעדים אחרים , ומעדיף שלא להיאבק על מימושם , בגלל הסיבון התקציבי . בשנות ה 70 וה 80 מנע משרד האוצר יישום של כל השקעת תשתית בתחומי הכבישים והרכבות , המים והביוב , משום שחשש מפני פריצה תקציבית נוספת . התוצאה הייתה ניוון תשתיות , שתוצאותיו ניכרות ובעלות השלכות חמורות עד עצם היום הזה ( מהלך דומה נעשה בתקופה האחרונה , בתחום התפלת המים . ( אני עצמי הייתי עד לדילמה זו בשנת , 1997 / 8 לאחר שהגשתי מסקנות ועדה בראשותי בנושא "חוק עידוד השקעות . "הון המלצות הוועדה היו בתיאום ובהסכמה מלאה עם משרד האוצר , שמצא אותן ראויות לעידוד הצמיחה הכלכלית ( הקטנת מענקים להשקעות ועידוד פעילות בתחומים שונים , כמו למשל הקמת תשתית של אזורי תעשייה , עידוד הכשרה מקצועית וכדומה . ( לאחר שנה בדקתי ומצאתי שחלק מהמלצות הוועדה לא מומשו . כאשר שאלתי את ראשי אגף התקציבים מדוע נימנעו מלישם המלצות המקובלות עליהם , ענו , שלעיתים הם דוחים הוצאה ראויה כדי למנוע הרחבה תקציבית , אפילו אם היא נראית להם חיונית .
אל הספר