בעשור האחרון עברה מדינת ישראל מהפכה שיפוטית בעלת פנים רבות , ובכללן גם בתחום הכלכלי . הקו המנחה של המהפכה הוא ש"הכול . "שפיט ממנו נגזר גם שהכול נמצא תחת ביקורת ושקיפות כמעט מוחלטת . לשינויים אלה מוקנות השפעות רבות גם בתחום הכלכלי ניהולי . בתחילת שנות ה 90 ברור היה למשרד האוצר , שהכרעה ממשלתית בגיבוי פרלמנטרי היא בבחינת החלטה שאין עליה עוררין . הרשות השופטת נמנעה מלהתערב בשאלות החברתיות וכלכליות , ובדרך כלל הניחה שהמערכת הביצועית פועלת מתוך סבירות , ורק סטייה קיצונית מכל היגיון , אפשרה אז התערבות של בתי המשפט . ואילו כיום התחושה היא , שהרבה שאלות הקשורות למערכת ההעדפות הכלכלית חברתית , הינן פוטנציאל לדיון בבית המשפט , גם אם השופטים נוטים לבחון את הנושאים ובדרך כלל לא לכפות החלטה . בשנים האחרונות בחן בית המשפט שאלות כמו המיגון בשדרות ; מינימום קיום למחיה ; שיטת המיסוי , הכרה בהוצאות מטפלת ועוזרת ; וזכות המושבים והקיבוצים על הקרקעות שהוחכרו להם . אלו הן שאלות של ההעדפות תקציביות ומדיניות כלכלית חברתית . המחוקק ובתי המשפט הרחיבו מאוד את המושג זכות הציבור לדעת , ולמעשה חייבו את כל המערכות ...
אל הספר