משרד האוצר הצליח ליצור מצב לפיו כל משרד מתעמת איתו בנושא התקציב , אך אין הוא מתערב בפועל בנושאים הקשורים למקרו ( מסגרת התקציב והגירעון ) ואף לא במערכת ההעדפות הלאומית והכללית . עקרונות התקציב מסוכמים בין ראש הממשלה , שר האוצר ואגף התקציבים , ובדומה לכך נקבעים גם עיקרי השינויים בתקציב . לאחר מכן נכנס האוצר לדיון ספציפי עם כל אחד מן המשרדים , ומנסה לסכם איתו את עיקרי תקציבו , תוך קביעת מגבלות התקציב של כל משרד לגופו . חשוב להדגיש כי לפני הכול , רואה האוצר בהסכם עם משרד הביטחון , תנאי להעברת התקציב הכללי , ובתחום זה נעשה מאמץ מיוחד להשגת הסכמה שתאפשר את שאר חלוקת הכספים . לצורך השגת רוב לתקציב מחלק האוצר את השרים ל 3 קבוצות ברורות , השרים "הניצים" אשר מטעמים פוליטיים תמיד יתנגדו לתקציב , איתם לא כדאי ואף לא ראוי להתפשר . השרים שמשרדיהם קטנים , אותם אפשר לרכוש ( לתמיכה בתקציב ) במחיר תקציבי נמוך , ומשרדים אחרים שראוי להתמקח איתם כדי להגיע לפשרה של 'תן . 'וקח משרד האוצר מנסה ליצור לעצמו ריפודים מסוימים של תקציב . הוא מחזיק רזרבות רשמיות למימוש יעדים בלתי צפויים , הוא יודע שתמיד ייווצר תת ב...
אל הספר