מבחן אוביקטיבי מראה שברמה האידאולוגית והערכית , פחתו או אף נעלמו לחלוטין ההבדלים האידאולוגיים בין מנהיגי ישראל השונים , ולמעשה בצד הערכי , כמו גם ברקע החברתי , אין כל הבדל ממשי בין ברק , אולמרט , נתניהו , ציפי ליבני ושרון . כולם תומכים כהגבלה אפקטיבית של תקרת הוצאות הממשלה , כולם תומכים בהפחתת מיסי חברות ויחידים ( לפחות בטווח הארוך , ( כולם תומכים בהגבלת קצבאות הפוגעות בתמרוץ לעבודה , וכולם תומכים , במסגרת מגבלת התקציב , בהגדלת קצבאות הזיקנה והנכים . ניתוח מדוקדק יותר מצביע על זהות בין המנהיגים בתמיכה בהפרטה , בתמיכה באכיפת חוקי עבודה , ובהסכמה שיש להגדיל את תקציב החינוך והאקדמיה אך ורק במסגרת רפורמה כוללת . "היעלמות" האידאולוגיה אצל המנהיגות יוצרת ביניהם זהות , כאשר הפער מתבטא רק בכושר הביצוע . תפישת עולמם של פוליטיקאים אחרים ( ג'ומס , ישי , יחימוביץ ופרץ ) היא אולי שונה , אך בימים אלה יש לומר שהם אינם מנהיגים . החברה הישראלית אינה תומכת עוד במנהיגים בעלי רקע אידאולוגי שונה מן השכיח והממוצע , לכן אין היום למעשה מאבק ערכי אמיתי בנושאים החברתיים . עם זאת יש להדגיש , שלעיתים קיימים הבדלי...
אל הספר