שנוסע בכבישים הסמוכים לים המלח רואה לפניו שלט "זהירות , "בולענים כאילו שלט זה מזהיר מפני היקלעות לאסון , במקרה הטוב מסביר השלט בדיעבד מדוע נפלנו לבור , שנפער בפתאומיות בלתי צפויה . שלט זה מקביל לאירועים בחיים הפוליטיים והכלכליים . להשקפתי , ישראל היא מדינה עתירת דרמות אמיתיות ומדומות כאחד , וכמעט כל אירוע מקבל בתקשורת ובכלל נופך צבעוני , צעקני ודרמטי , ותחושה כאילו סוף העולם קרב . בשנה האחרונה בלבד דובר על קריסת משק המים , על משבר החשמל , על משבר הדלק , על המשבר במחירי המזון , על קריסת החינוך , על ההתחמשות " המבהילה" של החמאס בדרום מערב ועל החיזבאללה בצפון , על האיום הגרעיני האירני , על רעידת האדמה "המתקרבת" לישראל בצעדי ענק , על קריסת קופות הגמל והפנסיה ועוד . הנטייה הברורה להיסטריה , החזון המבהיל והלחץ על השלטון לעשות משהו כדי לשנות הופך את חיי האזרחים בישראל למוטרפים ופוגע בכל אפשרות של ניהול מדיניות רציונלית , עקבית וארוכת טווח . "כיבוי השריפות" הופך אפוא לצורת חיים , במקום היערכות לביצוע עבודה יסודית של טיפול בבעיות האמיתיות , שכן תפקיד ההנהגה הוא להבחין בין עיקר לטפל ולפעול בהתאם...
אל הספר