אני מנסה לעקוף את המתודה האסתטית האנליטית . ככל שאני מוקיר ומכבד , כמובן , את הישגיה , דומני ש"קימעונאיותה" הלוגית לשונית פרטה את הדיון האסתטי לכדי מעות . בשלהי שנות התשעים ברצוני לחזור אל השאלות הגדולות : מהו היופי ? מהי החוויה האסתטית ? , 'וכד מבלי להיקלע למבוך של שאלות מישנה מזעריות נוסח : שאלת קיומם של מושגים אסתטיים , שאלת מעמדה האפיסטמולוגי של הטענה האסתטית , שאלת מעמדו הלשוני של השיפוט האסתטי , וכיו"ב . במקום זאת , בדעתי הסתייע במסקנות הסבירות של האסתטיקונים האנליטיים , אך בה בעת לשוב ולפתוח את מעגל הדיון בפני רוחב הדעת הפילוסופי מעידני המטאפיזיקות לדורותיהן . אינני רוצה להיצמד למתודה . אני מעדיף את התעייה הביךדיסציפלינרית בין הפילוסופיה , הסוציולוגיה הפסיכולוגיה הקוגנטיווית ועוד . לרגעים אסתייע בפילוסופיה של המדע , לעתים - כן - במטאפיזיקה . עם זאת , לא אזלזל בפיכחונה של האסתטיקה האנליטית ובזהירותה מפני ההתפייטות של המטאפיזיקה ( דוגמה : הגדרתו של שלינג את היפה בספרו , : [ 1800 ] " האינסופי בגילומו הסופי פירושו יופי ( " . עם זאת , כאמור , אחתור לצאת מהמנזר האנליטי ולא אזלזל בתובנ...
אל הספר