פרק עשרים ושניים על המום שלקו בו היהודים חייבים האחרים לבקש סליחה ומחילה, ולא היהודים

ספרות יהודית בסימן השואה איני טוען שעצם היותו של אדם יהודי יש בה משום זיכוי . אבל בדבר אחד אני בטוח ; על המום שלקו בו היהודים חייבים האחרים לבקש סליחה ומחילה , ולא היהודים . פרידיריך טורברג , הנני אבי א במרבית הטקסטים שנידונו עד כה היתה היהדות , כדברי וסרמן , "כמין תמיסת צבע חריפה — הכמות הקטנה ביותר די בה להעניק לגוש גדול את אופיה או להשאיר בו לפחות את עקבותיה" . ( Wassermann 1921 , 52 ) הגיבורים ויוצריהם נאבקו עם מרכיב זה = לעיתים ניסו להעלימו ולסלקו , ולעיתים "נשאו בגאון את אות . "לוןהק בדרך כלל הופנמה הזהות היהודית מרצון או בכפייה אחרי התמודדות עם האחר . האחר ( הגוי ) לא קיבל את היהודים , דחה ונידה אותם , ויחס זה העמיד את היהודים בפני כמה אפשרויות : להאמין שכל מה שאמרו עליהם הגויים — הווה אומר שהם התגלמות הבגידה , התלישות והשטניות — הוא אמת לאמיתה , ולהימלט בכל דרך מן הזהות המקוללת ; או לנסות ולהגדיר את זהותם בדרכם שלהם ולמצוא לה תכנים חיוביים בעולם שבו הדת וההלכה חדלו להיות הבריח החד משמעי של זהותם וקיומם . מרבית היצירות שנידונו לא תיארו מציאות יומיומית של נידוי ורדיפה , אלא הקשר ...  אל הספר
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה