2. האם הוחמצה ההזדמנות?

דוד הכהן היה משוכנע שישראל התחמקה ביודעין מכינון יחסים דיפלומטיים עם סין העממית . דבר זה היה בעיניו "הכישלון הדיפלומטי הגדול בתולדות . "המדינה גם שנים לאחר המאורעות האלה המשיך למתוח ביקורת נוקבת , ואף בוטה , על הממשלה . היה לו קושי לנקוב בשמו של ידידו הקרוב משה שרת ובדברי הביקורת שפירסם בהזדמנויות אחדות כינה אותו "השר הנוגע . "בדבר הוא האשים אותו בכך שלא הביא את עניין קשירתם של יחסים דיפלומטיים עם סין לידי דיון ממצה בקרב חברי סיעת מפא " י בכנסת ובוועדת החוץ והביטחון . לו היה דבר זה נעשה " ייתכן וכל מערכת היחסים בינינו לבין סין היתה שונה בתכלית או לפחות בחלקה מזו הידועה והמצערת של היום , " כפי שכתב בספר שפורסם ב . 1974 הכהן טען שלחץ השגרירות בוושינגטון גרם לכך שמשה שרת יזנח את כוונותיו מראשית , 1954 בעקבות שיחות הכהן עם שגריר סין ברנגון , לפעול למען כינון יחסים דיפלומטיים עם סין . חששותיה של השגרירות מתגובות אמריקניות היו לדעתו "מוגזמות , מנופחות ומדומות . " במקום מושבו ברנגון חש הכהן בירידת העניין בארץ לגבי סיכויי ההתקרבות לסין . " ההידרדרות בלטה כאשר המשלחת שלנו לאו"ם הפגינה עוינות כ...  אל הספר
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה