לאחר מלחמת יום הכיפורים , שהתרחשה באוקטובר , 1973 בלטה ביתר שאת העובדה שהמדיניות כלפי המזרח התיכון ובייחוד כלפי ישראל שנקטו רבות ממדינות אסיה , בעיקר התעשייתיות שביניהן ביפן , סינגפור ודרום קוריאה , נקבעה על פי תלותן בנפט הערבי , מאמציהן למשוך פטרו דולרים להשקעות , חיפושיהן אחר שווקים וניםיונותיהן לזכות בעבודות קבלניות רבות היקף במדינות ערב . שתי המדינות המוסלמיות הגדולות , אינדונזיה ומאלאזיה , בלטו בעוינותן , בהשפעת תחושות הסולידריות המוסלמית וההקצנה הדתית שהתחזקו בכל ארצות האיסלאם בדור האחרון . מגמתן הגוברת של מדינות אסיה להימנות עם גוש המדינות "הבלתי מזדהות " הנתון להשפעה מכרעת של מדינות ערב , האיסלאם וברית המועצות , לא הקלה גם היא את יחסי ישראל עמן , שכן מגמה זו הביאה בדרך כלל לתמיכתן של המדינות הללו , כולל מדינות ידידותיות בבורמה ונפאל , בעניין הערבי באו " ם ובמעמדים בינלאומיים אחרים . בסוף 1978 ובראשית 1979 עשתה ישראל ניסיון לחזק שוב את נוכחותה המדינית באסיה . יושב ראש הכנסת יצחק שמיר ביקר בימים 27 בדצמבר 10 - 1978 בינואר 1979 בתאילנד ובדרום קוריאה לפי הזמנת יושבי ראש הפרלמנטים ש...
אל הספר