4. יופי למרות הכול

המרת יופי בערך אסתטי או ערך אמנותי , אם לשפוט על פי הדוגמאות שתו בהם , איננה מאצילה בהירות רבה יותר להבנת שיפוטי אמנות . המרה זו יוצרת מראית עין של דיון נקי יותר שאינו נגוע בקשרים האסוציאטיביים , המטענים התרבותיים והפרדוקסים שמושג היופי עמוס בהם . מראית עין זו מכוננת ישויות סינתטיות , המתעלמות מאופיה המורכב של ההתנסות האמנותית , ויוצרת נוסחה שבמקרה הטוב היא מעין וריאציה מעבדתית של מושג היופי , ובמקרה הטוב פחות היא נוסחה עמומה ויומרנית . הפילוסופיה הקלאסית הבחינה במשהו מהותי ויסודי בתופעת האמנות כאשר קישרה אותה עם התשוקה ליופי . הטעות הנפוצה של החלפת יופיה של היצירה ביופיו או כיעורו של מושאה , היא טעות המטשטשת את ההבדל בין היצירה המוגמרת ובין החומרים שמהם היא מורכבת , ובחשבון אחרון היא חותרת תחת קיומה של היצירה כישות בעלת משמעות יייחודית . טעות זו מייחסת ליופי ממד חושני בלבד ומרוששת אותו מהממד התודעתי שקאנט והגל , כל אחד בדרכו , ראו בו יסוד חיוני . יופי איננו מסתכם בתחושה של נעימות לעין או לאוזן , אם כי תחושות כאלה עשויות להצטרף כמרכיבים במכלול האובייקט היפה . אם מקבלים את הטענה שיופי ה...  אל הספר