אריסטו , שלא כאפלטון , מקשר בין אמנות ליופי כדבר המובן מאליו . הוא אינו דן ביופי באותו פירוט המצוי אצל אפלטון , ומההערות המועטות שנמצאות בכתביו ניכר שהוא מקבל את הרעיון הפיתגוראי שיופי יסודו בסדר . בפואטיקה מאופיין היופי כדבר שיסודו בסדר ושיעור , ובעקבות כך דורש אריסטו שעלילת הטרגדיה תתאים לדרישות היופי . עליה להיות בעלת מבנה ( סדר ) המתבקש מהבנת מהותה , ובעלת שיעור ( אורך ) המאפשר לתפוס את מורכבות המבנה כאחדות ( אריסטו תשל"ז , ז . ( במקום אחר כותב אריםטו שיצירת האמנות יפה יותר מהדברים שבמציאות כי באמנות יש ארגון של פרטים אשר במציאות פזורים ללא ארגון . ( Aristotle 2001 , Politics , 128 b ) הטבע , בהשקפתו של אריסטו , איננו מושלם : מימוש הפוטנציאל של הדברים הטבעיים אינו אחיד ואינו מושלם במקרים רבים , וכן הטבע טועה לעתים ומייצר מקרים שאינם תואמים את דפוסיו . יצירת אמנות טובה אינה מחקה את הטבע במובן זה שהיא מעתיקה את היסודות הלא סדירים , אלא בכך שהיא מציגה את היסוד המסתבר וההכרחי שבטבע — ' את סוג הדברים שעשויים לקרות' ( אריסטו תשל"ז , ט . ( יצירת האמנות , על פי קיקרו , ( Marcus Tullius Cic...
אל הספר