ג. יופי וערך אמנותי

אמנות תוארה על ידי רבים ( עד המאה העשרים ) כפעילות היוצרת יופי . כל אמן , כותב הבישוף בונוונטורה , מתכוון ליצור יצירה יפה . היכולת ליצור יופי היא כשרונו של האמן . ( Tatarkiewicz 1970 b , 239 De reductione artium ad theologian , 11 , in ) יש שייחסו את יפי האמנות לחיקוי של יפי הטבע , ויש שסברו כי האמנות מעצימה את יפי הטבע או יוצרת יופי מקורי שאינו מצוי בטבע . היו שראו את הטבע כמקור השראה ראשוני ליופי שבאמנות , והיו שראו באמנות את מקורו הראשוני של היופי , ואת יפי הטבע כתולדה של ההתבוננות האמנותית . הקשר המסורתי בין יופי לאמנות נותק במאה העשרים עד כדי יצירת זרות , ולעתים אף ניגוד . מה שנחשב למובן מאליו בתולדות האמנות והמחשבה האסתטית המערבית למעלה מאלפיים שנה נדחה , לעתים מתוך בוז ולעתים מתוך הסתייגות זהירה , כבלתי רלוונטי להבנת טבעה של האמנות . אמנות , כך טוענים רבים , אפשר שתהיה מכוערת וטובה , ואפשר שתהיה יפה וגרועה . הקשר בין ערכה האמנותי של יצירה ובין יופיה איננו קשר הכרחי והוא תולדה של תפיסה אמנותית מסוימת . יש תקופות שבהן היופי נחשב לחיוני לאמנות , ויש תקופות או סוגרת אמנותיות שבהן אי...  אל הספר