תהא הפרשנות ל'חוש הטעם' על פי יום אשר תהיה , ודאי חוש זה מתפקד בדרגות שונות של כשירות ורגישות כמו כל חוש אחר . מי שחוש הטעם שלו פגום ( כפי שחוש הראייה או השמיעה עשויים להיות פגומים ) אינו יכול להבחין כהלכה במה שמונח לפניו ולפיכך אינו יכול לעמוד על ערכו האסתטי האמתי של הדבר . מנגנוני הטעם של מרבית האנשים פגומים בדרגות שונות של פגימה , דבר המונע או מחליש את הרגשת התואם שבין תכונות האובייקט לעקרונות האוניברסליים העושים את האובייקט ליפה . אדם חולה לא יעמוד על טעמו האמתי של המזון ומי שכהו עיניו לא יעמוד על צבעם האמתי של העצמים , אולם גם הבריאים חושיהם אינם מושלמים . רק מעטים כשירים לכך שרגשותיהם ייקבעו כאמת המידה של היופי . כדי להמחיש את כוונתו משתמש יום באפיזודה מתוך דון קישוט המאפשרת לו להשוות בין חוש הטעם ובין חוש הטעימה . סנשו מתפאר באוזני דון קישוט על מומחיותו ביין , וטוען שזו תכונה העוברת במשפחתו בתורשה . לראיה הוא מספר מעשה שהיה בשניים מבני משפחתו שנתבקשו לחוות דעתם על יין שהופק מבציר מעולה ואמור היה להיות משובח בטעמו . האחד טעם מן היין ואמר שאמנם היין עשוי היה להיחשב משובח בעיניו אל...
אל הספר