השיפוט האסתטי ומושג הטעם נבחנים אצל יום מתוך נקודת מוצא שונה לחלוטין מזו של סוקראטס . יום גורס שכל שיפוטי הערך , ולא רק שיפוטי הטעם , הם סובייקטיביים ומשקפים את רגשותיו ומצבו של האינדיבידואל המעריך . למרות זאת , ההבדלים בין בני אדם אינם גדולים מאוד , וכשם שיש להם תכונות משותפות ואינטרסים דומים , כך מתקיים ביניהם גם שיתוף ערכי מסוים המאפשר ליצור מפעלים משותפים . נקודת מוצא זו היא אמפירית במובהק ובאה לידי ביטוי גם בפתיחה למסה על הטעם . 'שפעת גוני הטעם השוררים בעולם' וכן ' גודש הניגודים והסתירות' ( שם , ( 7 מעידים שהטעם מבטא את האינדיבידואלי לכל חברה ואף ליחיד , וכי אין עקרונות טעם אוניברסליים . עם זאת , יום מצביע בהמשך על הסכמות נרחבות בענייני טעם . אולם השיתוף הערכי הנוצר מכוח הדמיון והקרבה שבין בני האדם איננו מספיק כדי לתת תוקף אובייקטיבי לשיפוטי הטעם , ויום עומד על כך שאין בסיס אפריורי לתוקף כזה . יתר על כן , יום מציין כי גם בשעה שנראה כאילו יש תמימות דעים באשר ליופיו של אובייקט כלשהו , אין להיחפז ולהסיק מכך את קיומו של שיתוף אמתי בטעם . השיתוף עשוי להיות מדומה ומילולי בלבד . כאשר שני...
אל הספר