חילוקי דעות באשר לצבעו של אובייקט אינם שכיחים והם נוגעים בעיקר להבחנות דקות של גוונים . לעומת זאת , חילוקי דעות באשר ליופי שכיחים ביותר ואינם מתמקדים בדקויות בלבד . אנו מוצאים הבדלי טעם לא רק בין תרבויות , אלא גם בין אנשים השייכים לאותה תרבות ולאותה תקופה . לא מפליא כי רבים נוטים להתרשם מריבוי זה בשיפוטי טעם ורואים בו עדות מרכזית ואמינה לא רק לסובייקטיביות היפה או יחסיותו התרבותית כי אם גם לחוסר התוחלת שבחיפוש המכנה המשותף לריבוי תופעות היופי . במילון הפילוסופי של וולטר , ( Votaire 1994 [ 1764 ]) אנו מוצאים בדיוק טענה זו : הריבוי איננו מאפשר את הבנת היפה . אם נשאל את הקרפדה מהו יופי , כותב וולטר , תהיה התשובה שהיופי הוא עיניים עגולות ובולטות , חוטם רחב ושטוח , בטן צהובה וגב חום . השטן יטען שיופי הוא זוג קרניים , זנב וטלפיים , ואילו תושב גינאה יראה יופי בעור כהה ושמנוני , עיניים שקועות ואף שטוח . דברים דומים נכתבו כאלפיים שלושת מאות שנה קודם לכן על ידי אפיקרם Epicharm , ) ( 550-460 B . C . ומובאים על ידי דיוגנוס לארטיוס , Diogenes Laertius ) מהמאה השלישית : ( 'הכלב מחשיב כלב כיפה ביותר ...
אל הספר