דארווין מקשר בין יופי ובין הישרדות בעיקר מתוך כך שהוא מניח כי הבחירה על פי יופי אי אפשר שתהיה נוגדת את העיקרון הכללי של תורת הברירה הטבעית : עקרון הישרדותם של המתאימים ביותר . אם היפה הוא המנצח בברירה המינית , אזי היפה הוא השורד , וממילא היפה הוא המתאים ביותר . היחס בין היופי ובין שימור המין אינו רק יחס של אמצעי מטרה . לברירה המינית על פי היופי , טוען דארווין , יש תוצאת לוואי והיא העצמת יופיו של המין . במובן זה מתקיימת הדדיות בין האמצעי למטרה — האמצעי נעשה תוצאה מבוקשת מפני שבכוחו להבטיח את המשכיותו של המין . על פי הבנה זו , יופיים של פרפרים מזנים שונים , כפי שאנו מוצאים אותם כיום , הוא תוצאה של סלקציה מינית ממושכת שבה נבחרו תמיד היפים ביותר . כל הסוגים והמינים אשר בהם מתקיימת ברירה מינית על פי היופי הולכים ומשתבחים לא רק בכושר הישרדותם אלא גם ביופיים . דארווין מודה כי ברירה כזו אינה מתקיימת ביצורים שאותם 5 הוא מגדיר כנחותים . ' דארווין מניח אפוא כי היופי הוא תכונה ככל התכונות , וכי גורלו כמוהו כגורל תכונותיהם האחרות של בעלי החיים , היינו תהליך הברירה הטבעית ו / או הברירה המינית מעצימי...
אל הספר