בשלב האחרון של הדיון נוקט סוקראטס תחבולה שאפשר לכנותה תחבולת הסחרחורת . הוא משתמש בטיעונים שהוצגו עד כה , ומראה שכל טענה יכולה להוביל גם לניגודה ובכך הוא יוצר מעגל מסחרר של טענות שהיפיאס אינו יכול עוד לעמוד בו . קטע אחרון זה מטרתו העיקרית , כך נראה , להמחיש להיפיאס שהדיון המפותל , על ריבוי טענותיו , לא קידם את הבנת היפה במאומה . הנה בסופו של הדיון מוצא עצמו סוקראטס חוזר אל ראשיתו . ואלה עיקרי 'תחבולת : 'הסחרור . 1 בדיון בהגדרת היופי כהנאה בשמיעה ובראייה הוסכם כי מה שמיוחד ליופי הוא מה שמשותף לשתי הנאות חושים אלה ואינו מיוחד לאחת מהן בלבד , לא לראייה באשר היא ראייה ולא לשמיעה באשר היא שמיעה : 'מה שעושה אותן ליפות צריך שיתלווה גם לשתיהן יחדיו וגם לכל אחת בפני עצמה' ( שם , . 2 . ([ 302 ] 202 הוסכם שלא כל המהנה הוא יפה , יש דברים מהנים ( ריח , טעם , עגבים ) שאין מכנים אותם יפים . רק הנאות המיוחדות לשמיעה ולראייה הן הנאות של יופי . . 3 הקביעה 'לא כל מה שנעים הוא [ היופי ] אלא הנוצר מכוחן של ראיה ושמיעה' חלה על שתי ההנאות יחדיו ולא על כל אחת מהן בנפרד , כלומר הטענה שיופי הוא רק בראייה ושמיעה...
אל הספר