סוקראטס מנסח את שאלתו מחדש . הפעם הוא שואל , מהו 'אותו יפה עצמו שבו יתקשטו גם שאר הדברים שייראו יפים אם תצטרף אליהם דמות זו' ( שם , , ([ 289 ] 182 כלומר מהי התכונה שדי בנוכחותה באובייקט כלשהו כדי שתעשהו ליפה . שאלה זו מנוסחת בשונה משאלת הפתיחה . שאלת הפתיחה : 'מהו היפה ' ? מכוונת אל המושג הכללי . השאלה בניסוחה החדש מבקשת את התכונה המשותפת שהיא בבחינת תנאי מספיק והכרחי כדי שדבר מה יהיה יפה . השאלה עצמה מניחה שאפשר להצביע על תכונה כזו , אך סוקראטס דוחה בהמשך הדיון את ההנחה שבבסיס שאלתו זו . היפיאס , המוותר בתשובתו החדשה על הפנייה לאובייקטים היפים בשל מורכבותם הכוללת ניגודים , בכל זאת נשאר בתחום ההתנסות החושית הבלתי אמצעית . הוא מחפש משהו יסודי ופשוט יותר שיכול לשמש כתנאי הכרחי ומספיק כדי שדבר מה ייחשב ליפה : החומר . ומהו החומר הנערץ והמהולל מכול , אשר משמש לייצור דברים יפים , אם לא הזהב ? אם כך , הזהב הוא החומר המעניק יופי לכל הדברים העשויים ממנו . אפשר לנסח את תשובתו של היפיאס כך . עבור כל , \ אם x עשוי זהב , הרי \ יפה . 12 רעיון דומה עולה גם בפוליטאה ג , כאשר סוקראטס מגנה את שירת הומי...
אל הספר