תל אביב שימשה מרכז גם לאמנות המחול . הופעות המחול משכו קהל רב וזכו לביקורות מפורטות בעיתונות . עד סוף שנות השלושים פעלו בתל אביב ארבעה סטודיות להוראת מחול . רקדנים מקצוענים ניסו ליצור מחול לאומי חדש שיבטא את רוח המזרח ואת הווי החלוצים . ברוך אגדתי הביע בריקוד "פועלי הגליל" את שמחת החיים השוכנת בגופי העמלים הכפופים על גבי המחרשה או קוצרים את הקמה בשדה בתנועות מהירות ואטיות לסירוגין . רקדנים אחרים ביקשו לשקף את רוח המזרח אם בסגנון תנ"כי כביכול ואם מתוך חיקוי של מוטיבים בריקוד התימני . שילוב תרבותי מרתק מתגלם באחים טוביה , "שלישיית , "שוקולד שצולמו בתל אביב ב . 1939 אחד הילדים ניגן במפוחית ושני אחיו הקטנים רקדו ריקוד "סטפס" חינני , לפי הדוגמה שנראתה על מסכי הקולנוע באותן שנים . בעוד אגדתי ורינה ניקובה האשכנזים ניסו את כוחם בריקוד "תימני" או , "מזרחי" אימצו הילדים התימנים לבית טוביה את הריקוד האמריקני הפופולרי , שהנונשלנטיות שלו בולטת במיוחד בהשוואה לפתוס העז שאפיין את הריקוד האמנותי המגויס . אלא שבמחול פוצחים לא רק אמנים מקצוענים או בעלי כישרון מיוחד . אולמות הריקודים המסחריים היו אחד המ...
אל הספר