כל מחקר בנושא האדריכלות הארץ ישראלית כולל עובדה ידועה היטב : בשנות העשרים שלט בתל אביב הסגנון האקלקטי של "בתי , "החלומות ובשנות השלושים חלש עליה הסגנון המודרניסטי "הבין לאומי" ) . ( "באוהאוז"וה לא אתמקד כאן בבניינים או באדריכלים מסוימים , אלא אסקור את המראה האדריכלי הכולל של העיר במהלך שנות העשרים והשלושים ואבחן את האופן שבו ביטא כל סגנון בתורו מגמות תרבותיות שרווחו בתקופתו . בראשית שנות העשרים היו רוב בתיה של תל אביב בניינים של קומה אחת או שתיים . על אף העיטורים השונים , היו אלה מבנים פשוטי צורה ומשופעי גגות שהיו המשך לסגנון הבנייה שאפיין את "תל אביב הקטנה" לפני מלחמת העולם הראשונה . בניינים אלה דמו לבתים במושבות החקלאיות , ומראם הצנוע והכפרי תאם את שאיפתה המקורית של שכונת תל אביב להיות פרבר גנים ירוק בפאתי יפו . כשהתפתחה השכונה לעיר של מסחר ותעשייה , השתנה גם סגנון הבנייה בה . אמנם בפאתי תל אביב הוסיפו לבנות בתים פשוטים ונמוכים , אך מאמצע שנות העשרים החלו נבנים ברחובות המרכזיים " בתי . "החלומות רבים מבתים אלה היו של שלוש קומות , וחזותה הכפרית , השטוחה והאחידה למדי של תל אביב הומרה לח...
אל הספר