המיתוס של אדיפוס - זה האמור לייצר את התרבות , את הנורמליות , את המחסום בפני התענוג היחיד , 'להיות , 'לאחד לא לעזוב אף פעם את מה שנגזר על ילוד אשה לעוזבו : חיק אם , שהוא חיק אשה , שהיא 'אותה אשה / אם' - מיתוס זה מסולק כמעט בכוח ממחזותיו הקומיים של לוין . מה נשאר מאדיפוס , שואל לאקאן , אחרי שנבואת האורקל התגשמה ? תשובתו נשמעת כמו תוף של קינה . באמצעות "אדיפוס בקולונוס" קושר לאקאן בין עבודתו של פרויד על תסביך אדיפוס לבין יצירתו הגדולה , " מעבר לעקרון : "העונג המשמעות של "מעבר לעקרון העונג" היא שאין די ... התוקפנות איננה יכולה להיות מוסברת רק במישור ההזדהות של המדומה ... החיים אינם רוצים להירפא ... החיים הללו , שאנחנו לכודים בהם , חיים מנוכרים אלה ... מאוחרים עם המוות , שבים תמיר אל המוות ... החיים אינם עסוקים , אלא ברצון לנוח , כמה שיותר , בציפייה למוות . זה מה שזולל את זמנו של התינוק היונק בראשית קיומו , ברווחי זמן שאינם מאפשרים לו אלא פקיחת עין קטנה , מדי פעם . צריך למשוך אותו משם בצורה מלוכלכת , כרי שיגיע לקצב , שבאמצעותו אנחנו מתאמים את עצמנו עם העולם . אם תשוקה בת בלי שם יכולה להופיע...
אל הספר