זהו מעשה העבד הלויני : בדיקה של ערך , חיפוש אחר הכרה , מרידה או ויתור על מדידה , לנגד עינינו . אנחנו מתבקשים להעניק לו את מה שהאדונים אינם מעניקים לו . זוהי ההגדרה שלנו , הקהל , כחלק מאהבת המחזאי . מה שאצל האדונים יכול להסתכם בוואריאציות של הפארסה , לא יותר , מיוצג אצל לוין , אצל העבדים , בעושר גדול יותר , בינם לבין עצמם , בינם לבין האדונים , בינם לבין הנמוכים מהם . אכזריותו של חפץ כלפי חנה , 'רליץ'צ או יחסה של האם ב"נעורי ורדה'לה" אל אשת הנהג , או יחסו של הנהג לאשתו , אלה מדרגות פשוטות בהיררכיה הלוינית . כאן נעשה שימוש בטכניקה האכזרית של הבורלסקה ( כדרך שבקט שאל אותה מהז'אנר ההוא בשביל מחזותיו , ( כדי לייצג את היחסים של הדיכוי . אבל מה שחשוב אצל לוין הרבה יותר הוא סוג של סולידריות בין אלה שאין להם סיכוי , בין אם הם מקווים לזכות בו , ובין אם אינם חושבים כלל על הסיכוי . הדוגמא הבולטת ביותר להבדל בין האופן שבו מיוצגות דמויות האדון הנלעגות , לבין עולם העבדים , מצויה : "פופר"ב העצירות של בני הזוג שורץ לעומת ההצטננות של פופר . אפו של זה נוזל , ואילו השניים חסומים בפתח האנאלי . בשני המקרים מ...
אל הספר