מבוא המהפכה האסלאמית היא אירוע ייחודי בהיסטוריה הפוליטית של המאה ה 20 באיראן . ייחודה טמון במה שנראה על פניו כסתירה בסיסית - הפעלת דינמיקה של מהפכה ציבורית , שזוהתה לאורך המאה האחרונה עם תנועות "פרוגרסיביות" כמו המרקסיזם , למען יצירת סדר חברתי השואב את הלגיטימציה שלו ממערכת של כללים דתיים , ומציג את החלתו כשאיפה לחזור אל תור זהב , שהתרחש במאות ה 7 וה 8 לספירה . העובדה שגם רעיונות המתבססים על העבר מסוגלים להפעיל מנגנונים של שינוי חברתי , וכי השינוי אינו קשור ישירות אל בניית "עולם חדש" על חורבותיו של העולם הישן , ערערה מספר מושגים יסודיים בתיאוריה של המהפכות , ובהנחות המקובלות לגבי יחסי דת ומדינה בעידן המודרני . המשטר האסלאמי שהושלט בעקבות המהפכה מהווה גם הוא תופעה חברתית ייחודית - ניסיון לנהל תיאוקרטיה בקנה מידה מדינתי ( ובמדינה גדולה , ( בעולם בו התנהל מאבק בין שני סוגי משטר אחרים ( קפיטליזם וקומוניזם ) שראו בדת ובשלוחותיה החברתיות אויב רעיוני ואיום מעשי על ההגמוניה שלהם . אלא שניתוח זה הוא פשטני במידה מרובה . הוא מגדיר את המהפכה האסלאמית כחריג ושונה , תוך הנחה ברורה כי הדינמיקה של ...
אל הספר