הוויכוח בממסד הדתי השיעי באיראן על היחס בין אסלאם לדמוקרטיה עלה לראש סדר היום המהפכני בעקבות בחירתו של מוחמד ח'אתמי לנשיאות ב 23 במאי , 1997 בחירה ששיקפה שאיפה חזקה מצד הציבור באיראן ליתר פתיחות פוליטית . אף שהוויכוח דעך במקצת מאז שנת , 2001 בעקבות צעדי הדיכוי של הממסד נגד החוגים הרפורמיסטים בממסד הדתי ומחוצה לו , ניתן לראות בו חלק מדיון ציבורי אינטלקטואלי נרחב יותר על דרכה של השיעה בעידן המודרני , ובמיוחד לאחר שלושים שנות שלטון אסלאמי . היקפו של הדיון - הצהרות פומביות של אנשי דת בכירים בעיתונות ובכתבי עת אינטלקטואליים ודתיים - והעניין הציבורי שהוא עורר , חרגו מכותלי מכללות הדת ושיקפו את תהליך ההתבגרות הפוליטית שעבר על אוכלוסיית איראן מאז המהפכה בשנת . 1979 הדיון מלמד גם על תהליכי השינוי שהתחוללו בממסד השיעי עצמו : הפלורליזם הנרחב יחסית המתקיים בתוכו , המשך למסורת שהתקיימה מאות שנים לפני המהפכה , אך גם על השסעים בין הקבוצות השונות שהתגבשו בקרבו לאחר שהפך למעמד השליט במדינה . מטרת המאמר , אפוא , היא לפתוח צוהר לדיון האידיאולוגי אינטלקטואלי המתקיים בממסד הדתי האיראני בסוגיית הדמוקרטיה ,...
אל הספר