א במעשיות ובסיפורי אגדה אירופיים עתיקים מצוי מוטיב פלאי שעניינו : בעל חיים נשחט ונאכל , ומשרידי עצמותיו הוא נברא מחדש וקם לתחייה כשהיה . יתר על כן , אם תחסר עצם משלד החיה אפשר שתימנע תחייתה , או שהיא תקום בעלת מום . המוטיב נפוץ במרחבי תרבות שונים ובכל התקופות ' . כבר בספרות הקלאסית בוראים האלים חיות מעצמותיהן . הנצרות ייחסה לקדושיה את הכוח לברוא מחדש בעלי חיים מעצמותיהם , בעיקר כאשר מדובר ב'כבשת , 'הרש שהוקרבה למענם . דרך משל , באגדה על ישו ופטרוס , באו השניים במסעותיהם אל רועה שאבדו לו כבשיו , פרט לאחד . האורחים היו רעבים עד מוות , והרועה שחט למענם את הכבש היחיד שנותר לו . ישו ציווהו לאסוף את העצמות , והכול הלכו לישון . בבוקר קמו שני האורחים , בירכו את הבית , והסתלקו בלאט . כשהתעורר הרועה , ראה סביבו עדר גדול , ובראשו הכבש שנשחט אמש . לראשו היה צמוד פתק , בו נאמר כי כל העדר הוא רכושו של הרועה . כעין זה מסופר על סנט גרמנוס , הבישוף הנוצרי של Auxerre במאה החמישית , שביקר פעמיים בבריטניה כדי ללחום בכפירה שפשטה שם . בביקורו נתקל באטימותו של מלך בריטניה , שסירב לקבל את הקדוש הנוצרי ואת תלמ...
אל הספר